הכרעת דין בתיק הע"ז 1776-08

1.         הכרעת דין זו עניינה כתב אישום שהגישה המאשימה, מדינת ישראל-משרד המסחר, התעשייה והתעסוקה (להלן: "המאשימה") נגד חב' א.מ.י. אוזן בניה והשקעות בע"מ (להלן: "הנאשמת") ונגד אוזן אברהם ואוזן יששכר, בעלי מניות ומנהליה של הנאשמת (להלן: "הנאשמים 2 ו-3").

2.         בכתב האישום טענה המאשימה כי הנאשמת, חברה פרטית העוסקת בעבודות בניין, העסיקה ביום 21.11.04 שני עובדים אשר שמותיהם נקובים בכתב האישום, מר מאהר אחמד עבד אלקאדר אבו זלטה ומר פראס אנור בדווי אבו זלטה (להלן: "העובדים"), בעבודות טפסנות ברח' אבוחצירה 44 בנתיבות (להלן: "האתר"). המאשימה הוסיפה כי נכון למועד כתב האישום, העובדים לא היו אזרחי או תושבי ישראל ולא היה בידם אישור עבודה בישראל.

בכתב האישום נטען עוד, כי הנאשמים אשר במועד הרלוונטי לאישום היו בעלי מניות ומנהלי הנאשמת, הפרו את החובה המוטלת עליהם למניעת העסקתם של העובדים על ידי הנאשמת.

3.         על רקע זה ייחסה  המאשימה לנאשמת עבירה של העסקה שלא כדין עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן: "החוק"); ועל הנאשמים 2 ו3 עבירה של הפרת אחריות נושא משרה, עבירה לפי סעיף 5 ו-2(א) לחוק.

4.         קודם שאגיע לטענות הנאשמים, ראוי להקדים ולהביא את העובדות שאינן במחלוקת, והן כדלקמן:

            א.         הנאשמת הינה חברה הפועלת בענף הבניין. במועד הרלוונטי לכתב האישום, פעלה הנאשמת באתר ברח' אבוחצירה 44 נתיבות, בהקמת גדר אבן לבית פרטי.

            ב.         הנאשמים 2 ו -3 היו בעת הרלוונטית לכתב האישום, בעלי מניות ומנהליה של הנאשמת.

5.         כן נמצא, כי העובדים נשוא כתב האישום נמצאו באתר ביום הביקורת (ראה: רשימת עובדים בחתימתו של המפקח אסולין, אשר הוגש וסומן מ/2), ונכון לאותו מועד השניים לא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היה בידם היתר עבודה בישראל (ראה: תעודת עובד ציבור בחתימתו של מר עמי קבליו מ/14).

6.         עם זאת כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום וטענו, כי העובדים נשוא האישום הועסקו באתר על ידי קבלן משנה.

הנאשמים הוסיפו, כי הציגו בפני חוקרי המאשימה את הסכם ההתקשרות עם קבלן המשנה, הסכם שעניינו בין היתר, עבודת הבניה בה עסקו העובדים נשוא כתב האישום, וחשבונית מס המתייחסת לאותו הסכם. בנסיבות הללו טענו הנאשמים כי נסתרה החזקה לפיה יש לראות בעובדים אשר הועסקו באתר בו פעלה הנאשמת כעובדי הנאשמת, להבדיל מעובדים של קבלן המשנה.

            בנוסף טענו הנאשמים, כי יש לזכותם מכוח דוקטרינת ההיזק הראייתי, וזאת - משלא פעלה המאשימה לבירור טענות הנאשמים על העסקת העובדים נשוא האישום על ידי אחר - קבלן המשנה.

7.         משהועסקו העובדים נשוא כתב האישום באתר בו פעלה הנאשמת (עובדה שכאמור איננה המחלוקת), החזקה היא כי העובדים הועסקו כעובדי הנאשמת (ראה: ע"פ 29340-12-10, קובי שי נ' מדינת ישראל).

8.         בהסכם ההתקשרות שהציגו הנאשמים ובחשבונית שהגיש, אין כדי לסתור את אותה חזקה. זאת מהסיבות הבאות:

            א.         החשבונית שהציגו התובעים (מ/12), היא מתאריך 31.12.04, יצאה מטעם חב' ע.ס. קוסוויאני בע"מ, היא מתייחסת לעבודות בניה בנתיבות ובמושב שיבולים.

            ב.         בעדות שנתן מר סלפיטי עזיז, בעליה ומנהליה של חב' ע.ס. קוסוויאני בע"מ ואשר העיד מטעם המאשימה - הכחיש העד כי החשבונית הוצאה על ידי החברה שבבעלותו ובניהולו.

            ג.          הסכם ההתקשרות שהציגה הנאשמת אשר לטענתה משקף את הסיכום במסגרתו הועסקו העובדים נשוא האישום באתר (מ/11), הוא בין הנתבעת לבין אחד, מר אבו זלטה מחמוד - דהיינו, הסכם ההתקשרות איננו תואם את חשבונית המס אשר לטענת הנאשמים משקף התקשרות עם קבלן משנה.

            ד.         טוען ב"כ הנאשמים, כי העובדה שהסכם ההתקשרות איננו תואם את החשבונית היא בבחינת "המשיח לפי תומו" סעיף 15 לסיכומי הנאשמים. בהקשר זה טען ב"כ הנאשמים, כי הסכם ההתקשרות נערך עם הגורם שביצע את העבודה בפועל, דהיינו עם קבלן המשנה גופו; והחשבונית היא מטעמה של החברה באמצעותה פעל קבלן המשנה. טענה זו אין לקבל, שהרי זהות המתקשר - תאגיד או אדם פרטי הפועל באמצעות עוסק מורשה - הם מעיקרי הסכם ההתקשרות ואוסיף עוד, בעדותו נשאל הנאשם 1, מר אוזן אברהם, מדוע לא דאג לזמן את קבלן המשנה לתמוך בגרסתו והשיב:

                        "מי זה אבו זלטה, אני אחפש עובד שטחים אחרי עשר שנים? (הדגשה שלי-ט.מ.)" עמ' 15 לפרוטוקול מיום 27.10.2011 עמ' 26.

                        מכאן שהנאשם 1, שעה שהוא "משיח דברים לפי תומו", ער לעובדה כי לא מדובר בהסכם עם קבלן משנה ישראלי, אלא בהסדר העסקה עם עובד פלסטינאי אשר איננו תושב או אזרח ישראל.